הכרעת - דין

 השופט צבי סגל – אב"ד

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מיחס לו שתי עבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").

עובדות כתב האישום

2.         הנאשם, יליד 1963, עבד בתקופה הרלוונטית בחברת האבטחה "מודיעין אזרחי" והחזיק באקדח במסגרת עבודתו.

נתן ז'ורנו ז"ל (להלן: "המנוח"), שימש כעו"ד והיה בעל משרד לעריכת דין הממוקם בבניין "כלל", ברחוב יפו 120 בירושלים. ימית ז'ורנו ז"ל (להלן: "המנוחה"), הייתה בתו של המנוח ועבדה עימו במשרדו.

3.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.6.12 פנה הנאשם למנוח וביקש כי ייצגו בהליך גירושין מאשתו. המנוח נעתר ובין השניים נחתם הסכם שכר טרחה ע"ס 20,000 ₪ + מע"מ עבור הטיפול בתיק. במעמד החתימה שילם הנאשם למנוח סכום של 10,000 ₪ ולאחר מכן שילם עוד 1,600 ₪. על פי ההסכם, היה הנאשם אמור לשלם את יתרת סכום שכר הטרחה במועד מתן החלטת בית הדין.

ביום 29.11.12 הגיע הנאשם למשרדו של המנוח והלין על אופן טיפולו בתיק. הנאשם טען כי המנוח משתף פעולה עם עורכת הדין שייצגה את אשתו, צעק על המנוח, דפק על השולחן ואיים עליו באומרו "זה הסוף שלך". בתגובה, ביקש המנוח מהנאשם לצאת ממשרדו, אך הלה סירב. המנוח הזעיק משטרה ורק לכשהגיע שוטר עזב הנאשם את המשרד.

בשני מועדים נוספים הגיע הנאשם למשרדו של המנוח ודרש לקבל את כספו חזרה אך נענה בשלילה. על פי הנאמר בכתב האישום, בשלב זה גמלה בליבו של הנאשם החלטה לרצוח את המנוחים.

ביום 23.7.13 הגיע הנאשם לבניין כלל והמתין כ-45 דקות טרם כניסתו למשרד המנוח. בשעה 09:30 לערך נכנס הנאשם למשרד, המכיל שלושה חדרים: חדר כניסה הכולל מטבחון, חדר עבודה פנימי וחדר ארכיון. הנאשם נכנס למשרד, חצה את חדר הכניסה בו שהתה המנוחה וניגש לחדר הפנימי בו שהה באותה עת המנוח. הנאשם שלף את אקדחו וירה מספר כדורים לעבר פלג גופו העליון של המנוח בכוונה להמיתו. הכדורים פגעו בגב, בשכם, בכתף, בצוואר וכן בחלל הפה של המנוח. מותו של המנוח נגרם כתוצאה מאיבוד דם. מיד בסמוך לכך יצא הנאשם אל חדר הכניסה וירה מספר כדורים גם לעבר פלג גופה העליון של המנוחה בכוונה להמיתה, כאשר חלק מהכדורים פגעו במנוחה כשהיא כורעת ושפופה ליד המטבחון. הכדורים פגעו בצוואר, בבית החזה ובגב המנוחה. מותה של המנוחה נגרם מאיבוד דם.

תשובת הנאשם לכתב האישום

4.         הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם בתיאור הרקע למעשים שעניינו מערכת היחסים בינו לבין המנוח, אך בהסתייגויות הבאות: הנאשם הכחיש כי בפעם הראשונה בה הגיע למשרדו של המנוח הוא צעק, איים או דפק על השולחן. עוד הכחיש הנאשם כי באותו מועד אמר למנוח "זה הסוף שלך". הנאשם טען כי הגיע למשרדו של המנוח פעמיים נוספות, כאשר באחת מהן הוסכם בין הצדדים בעל-פה כי המנוח ישיב לנאשם מחצית מן הסכום ששולם לו.  הנאשם הודה כי הגיע ביום האירוע למשרדו של המנוח, אך טען שמטרת הגעתו הייתה לקבל את סכום הכסף שהוסכם ביניהם. לטענת הנאשם, לאחר שנכנס למשרד המנוח היו חילופי דברים בין השניים, במהלכם הטיח המנוח בנאשם את המילה "זבל". החל מן השלב הזה הנאשם אינו זוכר מאומה. הנאשם הודה כי ירה במנוח וגרם למותו, אולם לטענתו המעשה נעשה מבלי שהיה מודע למעשיו ותוך שלילת יכולת הרצייה שלו. זו היא גם טענת הנאשם בכל הנוגע לירי במנוחה, אלא שלגביה כופר הנאשם גם במנגנון המוות המתואר בכתב האישום, וטוען לקיומה של אפשרות סבירה כי המנוחה מתה כתוצאה מפגיעת קליע תועה שנורה לעבר המנוח עוד בטרם ירה עליה הנאשם בכינון ישיר.